1ויאמר ה׳ אל משה פסל לך בליל כ״ט באב נאמר לו.1ונצבת לי התעכב.1ואיש לא יעלה עמך בראשונים כתיב עלה אל ה׳ אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ובאלו לא עלו שנבאשו ונתרחקו בחטאם.1וישכם משה בבקר בעלות השחר של כ״ט באב.1ויקרא בשם ה' הודיעו השם שילך בו עמו. ד״א הקב״ה קרא מה שכתוב אחריו, שכן כתיב למעלה וקראתי בשם ה׳ לפניך ונראים הדברים שיש טעם פסיק בין שתי ההזכרות.1ה׳ ה' פרש״י קודם שיחטא ואחת היא לאחר שיחטא. פי׳ גבי עגל דהוא ע״ז שהקב״ה מצרף מחשבה למעשה, כתיב ביה ה׳ ה׳ אחת קודם שיחטא דהוא חייב מן ההרהור כמעשה כדכתיב גבי עבודת כוכבים למען תפוש את בני ישראל בלבם, אבל גבי מרגלים דלא מיחייבי בהרהור קודם למעשה רק לאחר מעשה כדכתיב און אם ראית בלבי לא ישמע ה', לא כתיב שם ה׳ אלא פעם אחת.2אל דיין ושופט כמו עד האלהים יבא דבר שניהם.3רחום מרחם על עניים ומצירים זו מדת רחמנות.4וחנון שייך אף לעשירים כמו שנאמר וצדיק חונן ונותן, יחנך בני, ויחנך.5ארך אפים לשון המתנה כמו וארכא בחיין יהיבת להון דדניאל ובלע״ז דישביטנ״ט, והלועז לונקאיר״ש טועה. ארך אפים אין אני ממהר ליפרע מן הרשעים אולי ישובו מעצמם ולצדיקים אני מאריך אפי ליפרע מהם ומגדיל אפי עליהם כדי לזכותם לחיי העולם הבא. ד״א ארך אפים לפי שכל זמן שארצה אקח נקמתי אבל בן אדם אינו ארך אפיים אלא ממהר הוא לנקום נקמתו שאם היום כאן למחר הוא בקבר.6ורב חסד כמו שמצינו מרובה מדת טובה ממדת פורעניות.7ואמת מאמת מה שאני מבטיח.1נשא עון ופשע לשון משוא פנים דפורטנ״ט בלע״ז, נושא פנים לשבים.2ונקה לא ינקה לגמרי, אם לא ייטיבו מעלליהם.3פקד עון אבות שהרי משאו הכבד לאחד נוח לשנים והכבד לשנים נוח לג׳ שאם ילקה אדם על עונו אין העולם מתקיים, אלא הוא לוקה במקצת וזרעו לוקה במקצת והוא מדת שלש עשרה שגם היא לטובה. והא דכתיב לא יומתו אבות על בנים התם בב״ד של מטה והכא בב״ד של מעלה.4על שלשים ועל רבעים כך דרכו של הקב״ה ליפרע מן האדם בדור רביעי לו, כדכתיב על שלשים ועל רבעים כלומר על השלשים מעט ועל הרבעים הכל לבערם מן העולם.1וימהר משה לפי שהיה ירא שיאמר יותר על רבעים. וי״מ לפי שראה משה להקב״ה עובר והולך מלפניו והוא היה רוצה להתפלל לפניו קודם שיתכסה ממנו וכן אמרו רז״ל אימתי אדם שואל צרכיו מאת המלך בעוד שהמלך לפניו.1אם נא מצאתי חן בעיניך ה׳ ילך נא ה׳ בקרבנו תרוייהו באל״ף דל״ת. כי עם קשה ערף הוא אתה אמרת כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה אדרבה כי על ידי כן שעם קשה ערף הוא אני מבקש שתלך אתה בקרבנו. ד״א כי עם קשה ערף הוא אע״פ שעם קשה ערף הוא דוגמא וסלחת לעוני כי רב הוא. למה אני מבקש שתלך אתה בקרבנו וסלחת לעוננו הואיל ואין רשות למלאך לסלוח כדכתיב כי לא ישא לפשעכם והעם קשה עורף וחוטא טוב שתלך אתה ותסלח ראשון ראשון.2ונחלתנו והנחלתנו את הארץ אשר נשבעת דוגמא אלה ראשי האבות אשר ינחלו את בני ישראל שהוא כמו ינחילו.1הנה אנכי כרת ברית שאלך עמכם, וממה שאמרת ובמה יודע איפא כי נפלינו אני ועמך, תשובה לדבר נגד כל עמך אעשה נפלאת. ד״א הנה אנכי כרת ברית עמך, הוא שנאמר בסוף הענין כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל שצריכים היו ברית חדשה על ידי שהפרו ברית ראשונה והם התנאים הכתובים מתחלת שמר לך. וכמו שהזכיר בפרשת משפטים את חג המצות תשמור, ככה הזכירו כאן לפי שהוא זכר לכי בו יצאת ממצרים גם הזכיר כאן פטר רחם שגם הוא זכר ליציאת מצרים.2כי נורא הוא הוא קירון פנים שנאמר בו וייראו מגשת אליו.1שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הראשונות מחלתי, אבל מהיום והלאה תשמור את אשר אנכי מצוך היום.1אלהי מסכה כמו העגל, וה״ה לשאר עניני עבודת כוכבים. חזר בו לפי שהתיכו זהב ועשו עגל וכן משמע לשון מסכה.1את חג המצות, וכל פטר רחם, וביום השביעי, וחג השבועות וחג האסיף ראשית בכורי אדמתך. כל המצות הללו אות וסימן הם שאנחנו עבדיו של הקב״ה שאנו באין לפניו במועד ומביאין לו דורונות להקביל פנים כדרך שעושין למלכים ולכך הזהיר מצות אלו על הברית שהיה כורת.1כל פטר רחם לי למעלה כלל כל בהמה וכאן חזר ופרט באיזו בהמה נוהג דין בכורה.1ופטר חמור תפדה חז״ק אמאי שנאו.2ולא יראו פני ריקם הזכרים הנראים שהם ופניהם ובניהם שלי לא יראו בלי דורון במקדשי, אך יביאו קרבנות.3ולא יראו פני ריקם פירש״י ולפי מדרש הברייתא מקרא יתר הוא ומופנה לג״ש, וכן פי׳ מריקם ריקם דגבי עבד כתיב לא תשלחנו ריקם.1ששת ימים תעבד חזר בו בשביל בחריש ובקציר.1וחג שבעת בשביל בכורי קציר חטים.2וחג האסיף בשביל תקופת השנה.1שלש פעמים חזר בו בשביל ולא יחמוד איש את ארצך.1כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבלך הואיל ועת רצון הוא ארחיב את גבולך על מה שנתתי לאברהם והוא ארץ סיחון ועוג כי לא נתתי לו רק מהירדן והלאה ולכך לא יחמד איש את ארצך זאת שהרחבתי לך, אע״פ שתעבור את הירדן לרגל והערים תשארנה מאין יושב, שיאמרו הרי אותם שהוחזקו כבר הורישם הקב״ה מפניהם כ״ש שלא נוכל לכבוש את ארצם מאחר שעסוקים במצותיו.1לא תשחט על חמץ דם זבחי פירש״י אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד מבני החבורה. כדתניא בפ׳ תמיד נשחט השוחט את הפסח על חמץ עובר בלא תעשה אימתי בזמן שיש לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה. שנאו ע״י שלא הזכיר למעלה בפי׳ זבח חג הפסח.2ולא ילין לבקר למעלה בפרשת משפטים הזהיר על האמורים, וכאן הזהיר על הבשר עצמו.1ראשית בכורי שנאו כאן בשביל שלמעלה לא פירש ארץ שבעה עממים וכאן פירשו.2לא תבשל גדי בחלב אמו לא תניחנו עד שיגמור גדולו בחלב אמו, אלא בראשית גידולו תביאנו. דוגמא ראשית בכורי אדמתך תביא וגו', פי׳ משעה שמתבכרת תביאנו ולא תאחר עד גמר הפירות. בשול לשון גמר כמו הבשילו אשכלותיה ענבים.1על פי הדברים האלה שלא ללכת אחרי אלהים אחרים שלא לכרות ברית ליושב הארץ ושלא להתחתן בם, ולעלות לרגל ולעשות מצותי כרתי אתך ברית.1ויהי שם עם ה' במ׳ יום שלישיים מעלות השחר של כ״ט באב עד עלות השחר של עשרה בתשרי. וא״ת מניין היה משה יודע אימת היה יום ואימת היה לילה והלא הם שוים למעלה, כדכתיב ונהורא עמיה שריה, ואומר גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה, אלא כשהקב״ה מלמדו תורה שבכתב יודע היה שהוא יום וכשלמדו תורה שבעל פה יודע היה שהוא לילה, ועוד כשרואה לבנה כוכבים ומזלות כורעים ומשתחוים לפני הקב״ה יודע היה שהוא יום, וכשרואה חמה כורעה ומשתחוה יודע היה שהוא לילה.2ויכתב על הלחת הקב״ה כתב, והעדות בפרשת עקב. ועוד שכתוב לעיל וכתבתי על הלוחות.1ויהי ברדת משה ביום השלשי בשבת עשרה בתשרי לאחר מ׳ יום שלישיים.2ושני לחת העדת מה שחסר כאן הוא עשיית הארון שעשה משה פי׳ הכתוב בפרשת עקב, ובו היו עד אחד בניסן כשנמשח המשכן וכל כליו ונתנו בארון שעשה בצלאל.3ומשה לא ידע כי קרן עור פניו כשנתן הקב״ה את ידו ע״פ המערה שהיה בה משה כדכתיב והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך עד עברי, וכתיב ויעבור ה׳ על פניו, משם זכה לקרני ההוד ומה שזכה בלוחות אחרונות ולא בראשונות היינו ע״י שהראשונות נתנו לעין כל ברעמים וקולות ואש, ובאלו כתיב גם איש אל ירא בכל ההר וגו', ומאחר שהראשונות נתנו בקולות וברקים וענן ולפידים והללו נתנו בחשאי. אלולי קרני ההוד היה פתחון פה לאומות לומר לא נתנו לוחות אחרות ולא היו מאמינים שנתנה לו הקב״ה. ד״א לפי שרצו להעמיד להם מנהיג במקום משה הראה להם הקב״ה שהוא מלא מזיו שכינתו על פיו, ואין להעמיד אחר במקומו.1וייראו מגשת אליו לפי פשוטו מתחלה כשראוהו וייראו מגשת אליו, כסבורים שהוא מלאך.1ויקרא אליהם משה כשקראם והכירוהו לקולו אז ידעו שהוא משה.2וישבו אליו מדקאמר וישובו משמע כשראוהו בתחלה חזרו לאחוריהם.3וידבר משה אליהם ולא היו ניזוקים בעוד שהיה מדבר אליהם.1את כל אשר דבר ה׳ אתו בהר סיני כל המצות שנאמרו במ׳ יום ראשונים ובמ׳ יום אחרונים וכל המצוות שנצטוו ישראל נאמרו מניסן שבו יצאו ישראל ממצרים עד עשרים באייר בשנה השנית, אבל התורה מגלה נתנה שלפי שהיה משה שומע המצות מפי הקב״ה היה כותב כל אחת ואחת במגלתה לעצמה, וכשבא ליפטר מן העולם סידר ספר תורה וקבע בו הפרשיות עד היום הזה לפי הסמוכין הראויין להם כמו שדרשו רבותינו.1ויכל משה מדבר אתם וגו׳1ובבא משה לפני ה׳ וגו' כשהיה הדבר נדבר עם משה או כשהיה משה עצמו מדבר עם ישראל לא היה נותן המסוה על פניו, משום והיו עיניך רואות את מוריך. ומוריך משמע מהקב״ה לגבי משה וממשה לגבי ישראל אבל כשלא היה עומד לפני הקב״ה ולא היה מדבר עם ישראל אז היה נותן המסוה, כדכתיב והשיב משה את המסוה, כדי שלא יראו תמיד קידוש קירון פניו ויהיה דומה להם שהוא חול והוא היה מזיו שכינה, ועוד שלא יזונו עיניהם מזיו שכינה.2מסוה מגזרת סותה ואין בו יסוד רק סוה. שלימא סדרא דפרשת כי תשא